אבל יש לי אכילה רגשית

אכילה רגשית
אני שומעת את הביטוי הזה כל כך הרבה פעמים.
כמעט כל מטופלת שלי אומרת לי בשיחה הראשונה בטלפון, כמעיין “הצהרת כוונות” או אזהרה “שתדעי עם מי יש לך עסק” – “אבל יש לי אכילה רגשית”.

אכילה רגשית לא מאפיינת אנשים מוזרים, שנחתו מהירח, או מטופלים קשים, שלא ניתן
לטפל בהם.
אכילה רגשית מאפיינת את כולנו.
מי יותר ומי פחות, כתלות בנסיבות, באירועים במצב רגשי ובהרגלים.

ואם אתם מחפשים הגדרה מדויקת יותר:
אכילה רגשית היא למעשה, אכילה שלא מונעת על ידי רעב גרידא או על ידי רצון ליהנות מן האוכל .

מתוך ההגדרה הזו אתם כבר מבינים
שלשבת במסעדה ולאכול מהקינוח, אחרי ששבעתם, או לטעום מעוד קינוח אחרי שכבר אכלתם את שלכם והבטן מלאה,
זו אכילה רגשית, שנובעת מרצון לטעום עוד וליהנות מאוכל.

או אם למשל אתם יושבים בארוחת
יום שישי או ארוחת שבועות
ואתם אוכלים “קצת יותר מידי”, משום
שיש שפע של אוכל טעים על השולחן
ואתם נהנים מהחברה וטעים לכם.

או למשל בכל יום בשעה 16:00 אתם מכינים לעצמכם כוס קפה ו”חייבים” לשתות אותו יחד עם “משהו מתוק” לצידו.
וזה לא קשור לרעב או להנאה אז גם זו אכילה רגשית, שמונעת מהרגלים אוטומטיים.

לא כל אכילה רגשית תגרום להשמנה
ולא כל אכילה רגשית תסתיים בהלקאה עצמית.
אבל
יש כאלו שהאכילה הרגשית שלהם בעייתית
ודורשת טיפול. אצל אנשים אלה אני רואה כמה מאפיינים:
1. איבוד שליטה על האכילה.
2. עליה במשקל בגלל אכילת יתר.
3. פגיעה בשגרת החיים (הימנעות מאירועים או מפגשים בגלל האכילה).
4. חוסר אהבה וקבלה עצמי.

למה אנחנו בוחרים ובורחים לאוכל?
1. האוכל זמין הוא פשוט נמצא בכל מקום וכל הזמן, אם נרצה או לא.
2. הוא טעים.
3. הוא מנחם – לימדו אותנו כבר בגיל צעיר, כשהציעו לנו “משהו מתוק” כפרס או כמזור לכאב (וגם אנחנו עושים זאת עם ילדינו).
4. הוא ממלא – תרתי משמע.
5. הוא מטשטש רגשות לא נעימים – אוכל, בייחוד סוכרי, מפעיל אצלנו בגוף קולטני הנאה במוח, ממש כמו סמים.

סיפור מהקליניקה:
“לפני יומיים, אחרי ריב עם הבוס שלי, חזרתי הביתה ומצאתי את עצמי “מתנפלת” על סיר מג’דרה שהכנתי, אח”כ אכלתי 2 פיתות בריאות עם חומוס ואח”כ אכלתי 6 תמרים עם חמאת בוטנים”..וכלל לא הייתי רעבה”.

זה מה שרשמה לי מטופלת שלי, שנמצאת בתהליך ירידה במשקל.
שימו לב לשימוש במונח “התנפלתי”
היא לא אמרה “אכלתי”.

בד”כ אנשים שאוכלים אכילה רגשית משתמשים במונחים כגון : “התנפלתי, בלסתי, ירדתי על.., חיסלתי , טרפתי ” וכיו”ב.
מונחים שיש בהם הלקאה עצמית ומחיקת רגש.
ונחזור למטופלת היקרה שלי: מה היה כאן?
היא “התנפלה” על אוכל בריא. אבל זה לא ממש משנה, כל עוד האכילה אינה מונעת מרעב או הנאה היא אכילה רגשית.
אחרי שיחה איתה ניתחנו את האירוע והבנו ש:
היא הגיעה הביתה עם תחושה רעה
עם מחשבה: “הולכים לפטר אותי”
המחשבה הפכה לאמת, היא ממש האמינה ש”מחר הוא מפטר אותי”.
היא נבהלה.
היא לא נתנה לעצמה, רגע של חסד, של עצירה.
היא לא יכלה להכיל את התחושה הרעה הזו.
היא פנתה לדבר שהכי מנחם אותה תמיד – אוכל.
למחרת – היא לא פוטרה, כמובן.

אז מה עושים?
אין פתרונות קסם.
כדי לטפל באכילה רגשית, לטעמי, יש לשלב כמה גישות טיפוליות. גם גישה התנהגותית, גם רגשית וגם תזונתית.

כי האכילה הרגשית לא קשורה רק לסוג האוכל
(למרות, שלרוב אכילה רגשית קשורה לאוכל
מתוק, מלוח או שמן או אוכל שמשלב בין כל הטעמים האלה גם יחד), אלא קשורה למערכת היחסים עם הגוף, למערכת היחסים עם אוכל ולמערכת היחסים עם אכילה.

ובכל זאת
אני תמיד אוהבת לסיים עם כמה עצות מועילות
אז הנה הן:

אכלו רק מול האוכל ולא מול מסך או כל דבר אחר.
אכלו לאט, עד כמה שניתן. ביס ביס, לעיסות מרובות, כמו ילדים קטנים.
השקיעו בארוחות שלכם – סדרו אותן יפה יפה על הצלחת ואכלו עם תשומת לב לאוכל.
ומה קורה כשעולה הדחף לאכול? נסו לתת לדחף הזה מספר מ 1 עד 10 ובדקו עד כמה הדחף חזק? לא חייבים להיענות לכל דחף שמגיע, כמו שהוא מגיע , כך הוא גם יחלוף.
וכשהדחף לאכול נוכח – חפשו פעילות אחרת שהיא מהנה עבורכם (לצאת לטייל, להתרחץ, לשכב במיטה עם ספר, לצפות בתוכנית, לדבר עם חברה טובה, לכתוב יומן וכיו”ב).
חפשו טריגרים לאכילה רגשית ונטרלו אותם – אם סוג של מזון מסוים פותח פתח לאכילה מוגזמת, הימנעו ממנו עד כמה שניתן, מצד שני, אם הימנעות מהאוכל  עלולה לגרום לך להגיע הביתה “ולהתנפל” עליו אז עדיף לאכול מעט ולמנוע את ההידרדרות בהמשך.
תרגלו חמלה עצמית.