תארו לעצמכם שאתם יושבים בארוחת ערב משפחתית, האוכל מוגש לשולחן
והמארחים, שהכינו את האוכל, ממחישים ומסבירים לכם
במהלך כל הארוחה עד כמה האוכל הזה, שעדיין לא טעמתם,
הוא בריא ומלא ויטמינים ועושה שרירים וכיו”ב חזקים..
עושה חשק לאכול?
לא ממש , נכון?
אולי קצת מחשיד אפילו?
כן
בהרצאה שלי על “אכילה בררנית” אני ממליצה להורים שלא לשווק את האוכל .
למה כוונתי בשיווק ?
לעמוד מול צלחת האוכל ולומר: ” זה בריא, זה יעשה אותך חזק, זה מלא כוח, זה עושה שרירים…” ועוד..
כי ילדים מסיקים שאם ההורה צריך לשווק את האוכל, משמע האוכל לא טעים.
מתי בפעם האחרונה שיווקתם לילד במבה או שוקולד?
אז מה כן לעשות?
במקום להגיד לילדים :” תאכל ירקות זה מלא ויטמינים”
תשחקו עם הילדים משחק
תהפכו את הארוחה לפאן
“למי יש את הצלחת הכי צבעונית בשולחן?” (כמובן שצריך שפע של צבעים על השולחן..).
“מי בונה עכשיו את המגדל הכי גבוה מהירקות?”
“מי יכול ליצור בצלחת שלו תמונה מהירקות והפירות?”
“בואו נמדוד כמה זמן לוקחת לכם לאכול 4 צבעים שונים”
“מי יכול להפוך את מקלות הגזר והמלפפון לדמות מצחיקה?”
וכן הלאה וכן הלאה..
אל תהיו מלצרים
שבו לשולחן האוכל ותאכלו מן הירקות, בדיוק כמו שהייתם רוצים לראות את ילדכם אוכל מהם.
כך בכל ארוחה..
עד שיהיה לו חשק להיות “חלק מן המשחק” וגם לטעום
בהצלחה
